לפעמים מה שנראה כמו מלכודת תיירים קלאסית מסתיר מאחוריו תענוג קולינרי בלתי-צפוי.
כזאת הייתה חווית הפורלים שחיכתה לנו בקצה הרכבל של ויטושה.
ברכבל אל ויטושה
תחזית מזג האויר בבוקר יום שבת הבטיחה שמש לפרקים. אז רגע לפני שירד עלינו החורף הבולגרי, יצאנו אל הרכבל המוביל אל פסגת הויטושה. מזה כמה חודשים הוא היה בתיקונים ועכשיו, משנפתח הרכבל, רצינו להספיק לראות את הפסגה רגע לפני שתתכסה בשלג ותהפוך לאתר סקי שוקק גולשים.
חצי שעה של נסיעה בקרונית קטנה וסגורה נשאה אותנו מעלה מעלה מעל העיר. סופיה כולה נפרשה למרגלותינו ומתחתינו נוף יפיפה של עצי שלכת צבעוניים. כשהגענו למעלה, השמש הסתתרה בין העננים והפסגה נראתה כמעט עירומה. שלהי הקיץ והקור ההולך ומתגבר ייבשו את מרבדי הדשא שוודאי מכסים אותה באביב, ואנחנו טיפסנו בין סלעים שבקרוב יתכסו במעטה לבן.
סופיה למרגלותינו
עלינו מעלה מעלה. העיר סופיה כולה נפרשה למרגלותינו כמו פרושה בתוך קערה ירוקה גדולה. כשירדנו חזרה אל אזור הרכבל, היתה כבר שעת צהריים. מורעבים התחלנו לחפש לנו מקום לסעוד, רגע לפני שנחזור אל העיר.
בין ספסלי הסועדים בדוכני המזון המהיר שלצד הרכבל זיהינו שביל מתפתל ימינה (במבט למטה לכיוון העיר). עקבנו אחריו אל בין העצים ואת פנינו קידם שלט גדול ענק – Moten, 'פתוח לארוחת צהריים', 'דגים טריים'. זה נראה קמת כמו מלכודת תיירים, אבל למרות החשש התקדמנו בכיוון, לא יודעים מה מסתתר שם ביער
הפתעות ביער שלצד הרכבל
עוד לפני המסעדה מילא את היער פארק חבלים מקסים פתוח לקהל. קצת הצטערתי שלא היה איתי ילד שיצדיק קפיצה על המתקנים. היו שם גשרים, חבלי טיפוס, נדנדות, אומגות. כל מה שכיף לילדים ועותק נשימה להורים.
ואז, מייד אחרי הפארק, התגלתה הביקתה הקטנה והלבנה. Moten Guesthouse. למה Guesthouse? אולי מזכרת היסטורית לימים אחרים. היום, היא רק מסעדה. בימים יפים אפשר לשבת על המרפסת, בBiergarten שמאחור, אבל באותה שבת התחבאה לנו השמש ואנחנו נכנסנו פנימה.
האירוע שלשמו התכנסנו...
בקומה השנייה של הביקתה, חלונות גדולים; משקיפים אל מה שבקרוב יהפוך למדרונות סקי לבנים. האח בוערת, אש עליזה ורחש נינוח של אנשים נהנים. השלטים שהפנו אותנו למסעדה הבטיחו פורלים טריים, וכך גם בתפריט הומלצה בבירור מנת הפורל (Trout).
אני, שאוהבת מאוד דגים, לא היססתי והזמנתי את הפורל. מייקל, שהמשיך לחקור את התפריט גילה מנה נהדרת שגם היא לא אכזבה. נקניקייה תוצרת בית עטופה בייקון וממולאת במחית שזיפים.
המנה הגיעה. דג פורל טרי, רך ונימוח, עטוף בציפוי פריך ומעליו מחית נפלאה של עשבי תיבול ושום. הדג מגיע עם סלט תפוחי אדמה מצויין, אבל אליו הגעתי רק אחרי שגמרתי לנקות את פרורי הדג האחרונים מהשדרה.
הדג היה מושלם. גם בתור חובבת פורלים ידועה, בוגרת הפורלים הורודים של 'דג על הדן', ומי שאכלה לא דג אחד ולא שניים בחייה, תענוג כזה, עוד לא היה לי. דג עסיסי, רך, טרי וטעים בצורה לא רגילה.
אבל מאיפה מגיעים הפורלים למותן?
רגע לפני שיצאנו מהמסעדה, שיתפתי את בעל המסעדה בתענוג שחוויתי והבטחתי להמליץ על המסעדה. הוא השיב בחיוך, אבל אז הזהיר שעונת הפורלים מתקרבת לסיומה. רק עוד שבועיים, הוא אמר, נותרו עד שייגמרו הפורלים ואני הגבתי במבט של פקפוק. בתגובה, נשלחתי אחר כבוד אל קרחת היער הסמוכה. שם, קיבלתי אישוש לאזהרה, אבל גם הבנתי את הסיבה האמיתית לרכות והטריות של הדג.
בלב היער, בצל העצים, עומדת בריכה קטנה ובה דגי הפורלים המוגשים במסעדה. אלה, גדלים שם לאורך השנה, כשהם נהנים ממי הרים קפואים הזורמים בשטף היישר מצלע ההר, לתוך הבריכה וממנה במורד החוצה והלאה. ואכן, כמו שהזהיר בעל המסעדה, בהצצה לתוך הבריכה יכולנו לראות את 'סוף העונה' קורא לנו.
וכשאין פורלים...?
גם למי שלא חובב פורלים, או למי שיגיע מחוץ לעונה, ההמלצה על מסעדת Guesthouse Moten עדיין חמה. הנקניקייה הממולאת שהזמנו בנוסף לפורל היתה תענוג משולב של תערובת בשר ביתית, עטופה בבייקון (והוא זה שהופך אותה ל'נקניקיה'), עם מחית שזיפים מתקתקה המסתתרת בין הבשר לבייקון ותורמת לעסיסיות המנה. המלצרים המקסימים במותן, האח היוצרת אווירה קסומה בחדר האוכל, והדרך הלוך וחזור ברכבל הארוך, כל אלה הופכים את המסע כולו לבילוי יום מומלץ בחום.
וואו מתה להגיע גם לשם!!
ובחורף זה נשמעת כמו עצירה מושלמת בין המסלולים….😉
כן, סיפור מעניין האתר שם.זה שמורת טבע אז לא נותנים לבנות שם מלונות ואז לאף אחד אין תמריץ לפתח את האתר… אז למרות שהוא דקה מהעיר הוא מאוד בסיסי. עדיין אומרים שיש שם סקי לילה נהדר. ננסה!