הכל התחיל בערב סטנדאפ, כשנכנסנו למועדון מצאנו אותו מלא. כל השולחנות הזוגיים נתפסו, ורק ממש מקדימה, לצד שולחן קבוצתי, זיהינו שני מקומות פנויים. מסביב לשולחן ישבה קבוצת בולגרים חייכנים שמייד הזמינו אותנו להצטרף. בתום המופע התפתחה שיחה, ובשיאה הוזמנו להצטרף לטיול סוף שבוע ברכבת האיטית להרים. אחרי רגע של היסוס הסכמנו בהתלהבות גדולה, ועוד באותו ערב הם עזרו לנו להזמין כרטיסים ולסגור גסט האוס ללילה. וכך, ב7 בבוקר, יום שבת, כבר עשינו את דרכנו אל ספטמבר.,
הרכבת האיטית מ-Septemvri ל-Dobrinishte
הרכבת האיטית שבין העיירות המנומנמות ספטמבר ודוברינישטה היא אחת מהאטרקציות המיוחדות של בולגריה. מסלול צר צר שמתפתל בין הרי הפירין, עולה מעלה מעלה אל מעבר ההרים שבעיירה Avramovo ואז גולש מטה אל עיירת הסקי בנסקו, ועוד אחריה אל דוברינישטה. במשך שנים רבות שימשה הרכבת את תושבי הכפרים לאורך המסלול ותפקדה גם כרכבת מסע. אלא שמאז 2003 היא משמשת רק לנוסעים והולכת ומתמלאת בתיירים חובבי רכבות.
אטרקציה אטרקציה, אבל האמת היא שנסיעת הרכבת בפני עצמה היא לא מה שמשך אותנו לסוף השבוע עם הבולגרים. השנה, הם סיפרו לנו, אימצה חברת הבירה המקומית, פירינסקו, את הרכבת ופתחה לכבוד הקיץ קרון אלכוהול מיוחד. השמועות סיפרו, שהחגיגה בקרון האלכוהול גדולה, ושסוף השבוע אליו הוזמנו, רגע לפני סוף העונה, הוא ההזדמנות האחרונה לחוות אותה.
מה להביא? שאלנו את מיטקו רגע לפני היציאה. 'הרבה אוכל!' היתה התשובה, ואנחנו צייתנו.
וכך ב8 בבוקר נכנסנו לספטמבר. מכונית סמרט קטנטנה, שני בולגרים מקדימה ושני ישראלים מאחור. חבורה שלמה שהצטרפה אלינו ורכבת גמדית שכבר חיכתה בתחנה. עלינו לקרון האלכוהול המפורסם, תפסנו את שני השולחנות העיקריים שבו, חיכינו לצפירת היציאה, ומאותו רגע, לא הפסקנו לבלוס ולשתות.
הבליסה הגדולה
הרכבת יצאה לדרך. מסביב שטפו אותנו נופים נפלאים של הרים, מצוקים, טבע ירוק ופראי והרבה מים.
בתוך הרכבת, התחלנו להכיר את הנוסעים שסביבנו. בלגי, צרפתי עם בת זוג בולגריה, וגם זקן מקומי חביב שהתרגש למצוא זוג ישראלים על הרכבת. 'החברים הכי טובים שלי בישראל' הוא סיפר לנו בעיניים נוצצות ואז תרם בקבוק מסטיקה (אלכוהול מקומי) לחגיגה הסוערת.
מגלים את דוברינישטה
אל התחנה האחרונה הגענו אחר הצהריים, שתויים אך מאושרים. דוברינישטה היפיפיה קיבלה אותנו עם שמיים כחולים ומזג אויר מפתיע. קרירות הבוקר של סופיה פינתה את מקומה לחזית חמה, ואנחנו מצאנו את עצמנו מקלפים שכבות, זורקים את את התרמילים בגסט האוס ורצים אל המים החמימים בבריכות המינרליות המקומיות.
דוברינישטה התבררה כעיירת סקי קטנה בלב ההרים. מספר מסלולים, לא רבים אך ארוכים מאוד, מחירים נמוכים ונוחים מאלה של בנסקו, והכי חשוב – בריכות חמות לסיום יום הגלישה. הפעם, ביקרנו בה בסתו, רגע לפני תחילת השלגים, אבל אין לי ספק שעוד נגיע אליה כדי לבדוק גם את מסלולי הסקי המובטחים.
Babuch Mehana
צלעות טלה נפלאות ומנה נהדרת של "סאג' עוף" – תבשיל לוהט של עוף עם ירקות והרבה גבינה מלמעלה, ירדו היטב עם מספר כוסות ראקיה – האוזו המקומי. וכשתאודורה משכה אותי למעגל הריקודים כבר הייתי הרבה מעבר ליכולת ההתנגדות. שיכול קדימה, קפיצה אחורה, ממש כמו בריקודי העם הישראלים, רק עם הרבה אלכוהול. ואני, שגם ככה לא מצטיינת בתחום הפגנתי את ההתלהבות המתבקשת אבל מהר מאוד פרשתי בחזרה אל שולחן הסועדים.
Chapel of St. Kozma and Damyan
את הבוקר פתחנו בעצלתיים. ארוחת בוקר מפנקת בגסט האוס בדוברינישטה ואחריה התחרדנות ממושכת בגינה היפה. במהרה פרשה חצי מהקבוצה לעוד טבילה בבריכות המינרליות שבעיירה, אבל אנחנו החלטנו לחלץ את העצמות בטיול קצר רגע לפני שנתיישב שוב לנסיעה הארוכה ברכבת.
תחקור של בעל הגסטהאוס העלה סיפור על זוג קדושים שנודעו בכוחות הרפואה שלהם. עלילה סבוכה של מי שידעו לרפא את המקומיים, נתבעו על ידי שליט רומי חשדן, ניצלו בזכות מחלה שנפלה עליו ואותה השכילו לרפא, אך לבסוף נסקלו למוות על ידי לא אחר ממורם ורבם אשר קינא ביכולתיהם המופלאות.
מאז סוף המאה השלישית לספירה, סיפר לנו בעל הגסטהאוס, עומד בהרים המקדש לזכרם של צמד הקדושים הרופאים. אך לאחרונה, הוא הוסיף, קמה מעליו כנסיה חמודה עם נוף משגע של העמק הירוק.
התיאור כבש אותנו ואנחנו יצאנו לדרך. הליכה קלה של קילומטר וחצי במעלה ההר נתנה לנו, מעבר לנופים היפיפיים, גם טעימה קלה מחיי הכפר הנערך לחורף הקרב. סיר בישול ריבה מעשן, עבודות תיקון כבישים, רגע לפני שהשלג יכסה את הכל, ובעיקר עצי הסקה בכל מקום הנחטבים לערימות מסודרות בחזית הבית, בהכנה לקור הגדול.
חזרה לסופיה
בדרך הביתה אנחנו מרגישים כבר לגמרי חלק מהחבורה. מיטקו, תאודורה, אווה, טודור, אסן ומילנה. כל אחד עולם ומלואו, מציגים לנו פנים שונות של התרבות והעם הבולגרי. ואנחנו הולכים ומתאהבים.
הנסיעה בשעת בין הערביים נדמית מנומנמת יותר. הפיתולים הסבוכים דורשים קטר נוסף, והשניים שמקדימה מושכים בכוח ומרעיפים עלינו ענני דיזל מחניק.
אי שם בהרים טודור מראה לנו תמונת Wase המתארת את הדרך שבה אנחנו עוברים. 'לונה פארק' אנחנו צוחקים, אבל הפיתולים אט אט מתיישרים ואז מפנים את הדרך למישור המוביל אותנו בחזרה אל סופיה.
פרטים טכנים על החוויה שעברנו
מידע נרחב על הרכבת האיטית ניתן למצוא בויקיפדיה
את הכרטיסים קונים באתר חברת הרכבות הבולגרית.
שימו לב שניתן לבחור שם תצוגה באנגלית.
אנחנו ישנו בגסטהאוס שנבחר על ידי החבורה הבולגרית. מקום חמוד עם ארוחת בוקר נהדרת, גינה יפיפיה ובעלים מקסימים. רגע לפני שעזבנו הם ציידו אותי בצנצנת קומפוט מפירות הגן ובכך כמובן קנו אותי סופית… התנאים בסיסיים למדי והמיקום במעלה הגבעה. Guesthouse Horizont
